מיילדות בהיסטוריה ובעולם המערבי/ מינדי לוי

המסורת

מקצוע המיילדות, שמשלב מיומנות טכנית ואינטואיטיבית, מתבסס על מסורת עתיקת יומין. המיילדות תמיד היו נשים מבוגרות, מנוסות ומכובדות, שנחשבו לאמינות, חכמות ואחראיות. הן היו בעלות סטטוס מיוחד ומילאו תפקיד מרכזי בחיי הנשים, המשפחה והחברה. מקור כוחן היה ביכולתן לשמור על התחלת החיים, תוך שהן נעזרות בטקסים ובאמונות.

מאם לבת

במצרים העתיקה המיילדות היו נשים מנוסות ומכובדות. הן ליוו את הנשים בכל שלבי ההיריון והלידה, תוך שימוש בשיטות מסורתיות שעברו מדור לדור, מאם לבת, או ממיילדת ותיקה לשולייתה. מקור כוחן של המיילדות ניזון מיכולתן להפיח חיים באירוע הקדוש והמסתורי, שבו רב הנסתר על הגלוי. בכל לידה נכחו לפחות שתי נשים שעזרו ליולדת ללדת בכריעה או על כיסא המיועד לכך.

שפרה ופועה

המיילדות העבריות מוזכרות כמי שהצילו את בני ישראל מהשמדה במצרים. המיילדות שפרה ופועה מילאו תפקיד חשוב כשפרעה ציווה להשליך ליאור כל תינוק זכר עברי. סירובן לשתף פעולה עם הגזירה הוביל להצלת תינוקות רבים, ובהם גם התינוק המפורסם משה. שני סוגי מיילדות מוזכרים בתנ"ך: האחת סייעה ליולדת, השנייה טיפלה ביילוד. מכאן הכינויים למיילדות העבריות: שפרה – שמשפרת את הוולד. ופועה – שלוחשת באזני היולדת.

האישה, הנץ והלביאה

ביוון העתיקה למיילדות היה תפקיד מרכזי בחיי הנשים ומעמד חברתי גבוה. המיילדות למדו ממיילדות מנוסות מהן; לא ניתנה להן השכלה באנטומיה ובפיזיולוגיה כמו לרופאים. המיילדות טיפלו בלידות הפיזיולוגיות הלא מורכבות והרופאים טיפלו במורכבות. נוצרו שתי רמות של מיילדות, לפי יכולתן לנהל לידה מסובכת. הפילוסוף אריסטו כתב ש"מיילדת צריכה להיות בעלת ידיים של אישה, עיניים של נץ ולב של לביאה".

עם ציפורניים גזורות

ברומא העתיקה אסף סורנוס מידע מן המיילדות והרופאים וכתב את De Morbis Mulierium . זהו הספר הראשון שהנחה את המיילדות בנושאי אנטומיה, פרמקולוגיה, תזונה, כירורגיה, היגיינה וצרכי היולדת. דרישותיו של סורנוס מהמיילדות היו: "להיות בעלות זיכרון טוב, חרוצות וסבלניות, מבורכות במחשבה בריאה, משרות ביטחון ובעלות מבנה גוף בריא ואצבעות עדינות עם ציפורניים גזורות".

זמנים אפלים

בזמנים האפלים של ימי הביניים נמנעה מן המיילדות הגישה לספרות מקצועית. לידות קשות התפרשו כקללה וכעונש. השפעת הנצרות גרמה להתייחס אל נשים, לידות ומיילדות כאל "מלוכלכות". רמת המיילדות ירדה ואופייה הדתי של המיילדת היה חשוב יותר מהיגיינה שלה וממיומנותיה. הכנסייה הקתולית ראתה במיילדות "מכשפות" בגלל יכולתן לרפא. הן הואשמו בלידתם של תינוקות מתים ורבות מהן הוצאו להורג בתלייה, בשריפה ובטביעה.  

ספרות מקצועית

בשנת 1545 יצאה לאור הספר החשוב ביותר במיילדות במאה ה-16: "לידת האנושות"(The Byrth of Mankynde) שנכתב על ידי יוכריוס רוסלין וסיפק מידע על פוריות, הריון, לידות וטיפול בתינוק. במאה ה-17 כתבה המיילדת ג'יין שארפ ספר ראשון באנגלית (1671) למיילדות. היא האמינה שהמיילדות זקוקות לחינוך פורמלי המשלב ידע תאורטי והתנסות קלינית.

רופאים ומיילדות, עשירות ועניות

במאה ה-18 החלה התחרות בין המיילדות (הנשים) לבין הרופאים (הגברים) על הבכורה בטיפול בנשים היולדות. לזכות המיילדות נזקף ניסיון רב שנים של טיפול ביולדות ובתינוקות. הרופאים חיפשו אפיקים להתפתחות ופרנסה וגילו את תחום הלידות הפיזיולוגיות התקינות. כיוון שמרבית הרופאים היו גברים, הצטרפותם ללידות הייתה שנויה במחלוקת, אבל נחשבה יוקרתית והתאימה לבנות המעמד הגבוה. כדי ללמוד את רזי המקצוע, הרופאים הצטרפו אל המיילדות בבתי היולדות . בשנת 1762 נחנך בפילדלפיה, ארה"ב, בית הספר הראשון למיילדות ובמקביל נפתחו בתי חולים ליולדות. הרופאים טיפלו בנשים העשירות בבתי חולים והמיילדות – בעניות בביתן. למרות שרמת השכלתן הייתה נמוכה יותר, אחוז מקרי המוות של אימהות ותינוקות שטופלו על ידי מיילדות הייתה נמוכה מזו שטופלו בידי רופאים. באותה תקופה באנגליה, נכנסו המלקחיים לתהליך הלידה ונחשבו למכשור סודי ומתקדם שמנעו מוות של אימהות ותינוקות במקרים של אגן "מכווץ".

קדחת היולדות ומשככי כאב

במאה ה-19 שיעור תמותת היולדות היה גבוה. התופעה כונתה "קדחת היולדות" או "קדחת האימהות" – מחלה מדבקת שהועברה על ידי הרופאים בתוך בתי החולים. סמלוויס גילה את מקור המחלה, והסביר כיצד היא מועברת והציע דרך למניעתה –על ידי רחצת ידיים. בסוף המאה ה-19, עם הרחבת הידע הרפואי והמאמץ לשלוט בטבע ובכאב, נכנס השימוש בכלורופורם ואטר כאמצעי הרדמה במהלך הלידה. בשנת 1853, ילדה המלכה ויקטוריה בלידתה השמינית, בעזרת כלורופורם ובליווי רופא, מה שהוביל לפיחות במעמד המיילדות ובהפיכתן ל"מטפלות סוג ב'". מי שידה הייתה משגת שכרה את שירותי הרופא ומשככי הכאבים, וכך לידה בליווי רופא הפכה להיות יוקרתית עוד יותר. בשנת 1872 קבעה המועצה המקצועית באנגליה סטנדרטים למיסוד ורישוי מקצוע המיילדות והחלה להעניק למיילדות דיפלומה המבוססת על הכשרה ובחינה.  

ארץ ישראל בימי השלטון הטורקי

בארץ ישראל של ימי השלטון הטורקי, פעלו מיילדות מסורתיות רבות, לא מוסמכות ונטולות פיקוח, אשר למדו את המקצוע בצורה בלתי פורמאלית ונקראו לעזור ליולדות מכל הדתות והמגזרים. חרף ניסיונות הממשל הטורקי לקבוע תקנות שיסדירו את התחום, נשים המשיכו ללדת בביתן בתנאי תברואה ירודים, עם שיעור תמותת ילודים גבוהה. אולגה בלקינד חנקין 1852-1942 ,מהמיילדות המדופלמות הראשונות בארץ , השתקעה ביפו בשנת 1889 ועבדה כמיילדת וכאחות. עד מהרה מלאו ידיה עבודה ושמה הלך לפניה כמיילדת מקצועית ומומחית, ודבק בה הכינוי "המיילדת המוסקובייה".

מיסוד המיילדות

בשנת 1902 נחקק בבריטניה חוק המיילדות הראשון שהתחשב במציאות בה פעלו מיילדות לא מוסמכות רבות, זאת מתוך ניסיון לפקח עליהן ולהעלות את רמתן המקצועית. בשנת 1918 הוקם בניו יורק Maternity Center Association , שהיווה כוח חשוב בשיפור הטיפול בלידה. אחיות ורופאים עבדו יחד להורדת שיעורי התמותה של תינוקות ואימהות. מודל חדש נוצר nurse-midwife –, אחות מיילדת תחת פיקודם של רופאים.
1918

מיילדות בימי המנדט הבריטי

בשנת 1918, עם תחילת המנדט הבריטי, נחקקה פקודת בריאות העם, שחייבה את המיילדות לקבל רישיון בדומה לאנשי רפואה אחרים. כך נוצרו שני מעמדות - של המיילדות שהוסמכו ואלו שלא. המיילדות הערביות שנקראו "דאיות" הוכשרו בבתי ספר ממשלתיים. הלימודים נמשכו שישה חודשים והקנו רישיון לעסוק במיילדות. חלק מהמיילדות היהודיות למדו כשנה באחד מבתי הספר באירופה ושבו לארץ עם תעודה. אחרות הוכשרו לפי הדגם האמריקאי שאומץ בבית החולים הדסה כאחיות-מיילדות, בעלות דיפלומה. פקודת המיילדות בשנת 1929 הסדירה את חובותיהן וזכויותיהן של המיילדות באמצעות אבחנה בין בעלות רישיון שלמדו במוסד מוכר לבין מי שעסקו במקצוע ללא הסמכה.
1948

יש מדינה, יש מענק לידה

כחלק מקורס בריאות הציבור בבית חולים הדסה, אחיות קיבלו הדרכה והסמכה כמיילדות. בתחילה היו מיטות לידה מועטות בבתי החולים. בשנת 1948, בבית חולים שערי צדק, התקיימו מדי יום שתי לידות בממוצע. בשנת 1952 הותר למיילדות לתת Pethidine . בדיקה וגינלית הייתה אסורה, אז המיילדות השתמשו בבדיקה רקטלית לאבחון פתיחה וגובה ראש העובר. בניסיון למשוך את הנשים ללדת בבתי החולים, בשנת 1954 נכנס לתוקף חוק העבודה, עם מתן מענק לידה רק לנשים שילדו בבית חולים. בשנת 2017 תוקן העוול, וגם מי שיולדת בלידת בית זכאית למענק לידה. כיום, רוב הלידות מתקיימות בבתי החולים, בליווי מיילדות מוסמכות ורופאים מומחים.
1970

ארגון המיילדות

בשנת 1970 הוקם ארגון המיילדות וזמן קצר לאחר שנוסד, הצטרף אל ארגון המיילדות הבינלאומי (I.C.M).בשנת 1978 התארח בישראל לראשונה הכנס ה-18 של ארגון המיילדות הבינלאומי. בשנת 1982 הארגון נרשם כאגודה אוטונומית ובשנת 1998 הוכר כעמותה רשומה.